קלנדיה, יום ג' 28.5.13, בוקר

היו תורים קצרים כשהגענו בשעה 05:45 אבל הזרימה הייתה בדרך כלל שוטפת – פעם או פעמיים שריקות מהממתינים הזכירו לחייל בתוך ה"אקווריום" לפתוח את הקרוסלות --  וכבר בשעה 06:30 כלל לא היו תורים והעוברים עברו חופשי דרך הקרוסלה בקצה ה"מכלאה" השמאלי.

פעם אחת בקשנו מן השוטר שעמד בכניסה לאקווריום והתרועע עם החיילים בפנים לפתוח את השער ההומניטרי לאישה שעמדה לידו עם פעוט על הידיים. השוטר הגיב באומרו שהסמכות לפתוח את השער היא שלו בלבד. אנו הסכמנו אתו על כך ובקשנו שוב שיפעיל את סמכותו כדי לתת לאישה והילד לעבור. הוא חיכה כדקה או דקותיים ואז שלח את חייל המת"ק, שישב בתוך האקווריום, לפתוח את השער. אותו חייל נשאר בחוץ ופתח את השער עוד פעם או פעמיים כאשר קומץ של אנשים התאספו לידו, אבל רוב הזמן העוברים עשו את החשבון שיש להם סיכוי לעבור יותר מהר דרך המכלאות.

כאשר עמדנו לעזוב בסביבות 07:00, איש ניגש אלינו בלחץ ומבוכה ובקש עזרה. הוא אמר שהוא עובד באותו מקום בישראל כבר 30 שנה ועובר את המחסום יום-יום ללא בעיות, אבל הפעם המערכת לא הגיבה לתביעת האצבע שלו והחרימו לו את האשרה. התקשרנו למת"ק של קלנדיה לנסות לברר מה קרה, ללא הואיל. אבל מכיוון שהמת"ק נפתח לברורים כאלה רק בשעה 08:30, יעצנו לו לחכות במקום עד שעת הפתיחה. אז נזכרנו שלפני כמה שבועות היה מקרה אחר של החרמת אשרה מאדם שאף פעם לא נתקל בבעיה לפני-כן, ואז הסיבה הייתה קנס (על דו"ח תנועה) שטרם שולם. התברר שגם האיש הזה היה אמור לשלם קנס (על זה שהבן -- הבוגר -- שלו נעצר לאחר השתתפותו בהפגנה נגד גדר ההפרדה ונשפט למספר חודשים ולתשלום קנס של כמה אלפי שקלים). על זה, שערנו, החרימו את אשרת האב -- שסיפר שדווקא הביא אתו באותו יום את הכסף לשלם את הקנס בדואר בקלנדיה.

וכך היה: כשהתקשרנו אליו יותר מאוחר, הקנס שולם, האשרה הוחזרה, והאיש נרגע. השאלה שנשארת בלבנו היא: אם הבן הבוגר נשפט לשלם קנס, למה החרימו את האשרה של אביו, אשר לא היה קשור כלל ל"פשע"? איפה הצדק הטבעי האלמנטרי כאן?