קלנדיה, יום ג' 4.6.13, בוקר

הגענו למחסום ב 05:40. התורים היו קצרים והמעבר ערך כרבע שעה. החל מהשעה 06:00 ואילך הקרוסלה בקצה המכלאה השמאלית נשארה פתוחה וכל מי שהגיע עבר באופן חופשי עד שעזבנו בשעה 07:00. במשך כל הבוקר, אלו שהיו רשאים להשתמש בשער ההומניטארי עשו את החשבון שיגיעו למחוז חפצם יותר מהר אם יעברו דרך המכלאות. אולי מפני שלא ראו חייל מת"ק נוכח ליד השער.

אישה עם תינוק בזרועותיה הגיעה לשער ההומניטארי אבל חייל המת"ק האחראי על השער היה בתוך ה"אקווריום" מאחורי דלת סגורה. קראנו לו ועמדנו לצלצל לקו ההומניטארי לבקש שהוא ייצא ויפתח אל השער. החייל יצא והסביר שאסור לו לפתוח את השער בלי לווי של שוטר  ואין שוטר כרגע. לא הכרנו את החייל קודם, הנחנו שהוא חדש בתפקיד, ושאלנו אם הוא מתכוון למאבטח. בכל מקרה, אמרנו, אנו בטוחות שלא יאונה לו כל רע ע"י האישה ותינוקה אם יפתח להם את השער. לבסוף האישה פשוט התייאשה מן המו"מ אתו, נכנסה למכלאה, ועברה את הקרוסלה כשהיא דוחפת אותה במרפקים. מאוחר יותר שאישה הגיעה לשער עם פעוט על הידיים  קראנו לחייל מן האקווריום, והוא פתח להם את השער בלי מאבטח לידו (שני מאבטחים הופיעו לביקור בזק יותר מאוחר).

מסקנה: זה אמנם נוח מאד כאשר אנשים יכולים לעבור חופשי אל תחנות הבדיקה ואין צורך להפעיל את השער ההומניטארי. אבל, כאשר מי שרשאי לעבור דרך השער כן מגיע אליו, יש סיבה לכך. וחבל להוציא חייל ממיטתו מוקדם בבוקר רק כדי שיישב באקווריום ולא יהיה ער למקרים שזקוקים לתשומת לבו, לשרותיו הטובים. וגם חבל לשלוח אותו לעבודה ולא "לצייד" אותו עם מאבטח, אם זה מה שצריך כדי שיעשה את עבודתו.

אחרי מספר שבועות שלא ראינו אותם, שני בנים מ"כחול-לבן" היו במחסום ודברו עם עיתונאי  מה- Jerusalem Report שהגיע יחד אתם. העיתונאי ניגש גם אלינו לשאול מה דעתנו על הקבוצה הזאת, ואנו מודות שחסרה לנו סבלנות לענות לשאלה החוזרת הזאת שנשאלת בשעת שחר– ובעיקר כי אדון הנדל משתמש בכתבות שהוא מזמין על עצמו וארגונו כדי ללכלך על מחסום ווטש. ובכל זאת, דברנו עם העיתונאי טלפונית יותר מאוחר באותו יום וענינו על כל שאלותיו.