קלנדיה

בוקר רגוע בקלנדיה

הגענו ב-5:15 לערך. גם היום החניה חסומה וריקה, וכנראה כך יהיה עד תום הרמדאן. המשכנו הלאה מעט, בככר הבאה מאחורי דוכן הפירות והירקות יש שטח חניה בתשלום. חנינו שם. בשעה זו עדיין לא היה אף אחד ממפעילי החניה. נגשנו אל המחסום ברגל מהצד, דרך האזור שבו הכשירו את הכניסה למתפללים בימי ששי – הציבו בטונדות ויצרו מספר מסלולים. אלו שיורשו להיכנס יעברו משם.

בדיוק כשהתקרבנו אל המחסום ראינו איך התורים מתחילים לגלוש אל מגרש החניה, הריק ממכוניות. בגלל הרמדאן דוכן הקפה סגור ומוכרי הבייגלה והעוגות לא מגיעים. אנשים גם לא מעשנים בזמן הצום, בעוד שבדרך כלל כמעט כולם מעשנים כל הזמן. גם היום האזור מתחת לסככה נקי יחסית. רק 3 עמדות היו פתוחות כשהגענו. אך לאחר כשתים-שלוש דקות הודיעו ברמקול שנפתחו גם שתי העמדות הנוספות, ואז פתחו את הקרוסלות והעבירו הרבה אנשים בבת אחת. זה צמצם את התורים אל מתחת לסככה. ב-5:20 הגיע גם השוטר מ' והצטרף אל החייל שבאקווריום.

ב-5:30 היו כבר תורים קצרים מאוד, שגלשו רק מעט מעבר למכלאות. מעט נשים שהגיעו מדי פעם השתלבו בתור מהצד בכניסה למכלאות, והגברים אפשרו להן להיכנס. עקבנו אחרי מס' אנשים בתור וראינו שלקח להם כרבע שעה לעבור, וזה נחשב טוב מאוד בהשוואה למקובל בקלנדיה בשעה זו... כנראה יש פחות אנשים בגלל הרמדאן, או שהם מגיעים מוקדם יותר כי משכימים קום כדי לאכול משהו לפני תחילת הצום.

ב-5:45 היו אנשים רק במכלאות, וכאשר פתחו את הקרוסלות גם המכלאות התרוקנו והתורים היו רק ליד הקרוסלות שלפני עמדות הבידוק. הקרוסלות שבקצה המכלאות נותרו פתוחות ומי שהגיע עבר מיד. בשלב מסוים רק חתול נראה במכלאות ואף הוא החליט שעדיף לזחול מתחת לגדרות כדי להגיע אל פח הזבל שליד האקווריום ולתור אחר מזון. פריבילגיה של חתול שהגדרות אינן מהוות מכשול עבורו... על חוטי התיל שמעל המכלאות ישבו הציפורים וצייצו.

בשש הגיעה חיילת להחליף את החייל באקווריום, מלווה בשוטר מ' (שהלך ובא מעת לעת). כעת חיכו אנשים במכלאות וראינו את החיילת משוחחת בטלפון הנייד ומתארגנת. העומדים במכלאות החלו לקרוא אליה שתפתח את הקרוסלות, כי התורים לפני עמדות הבידוק הצטמצמו מאוד. לאחר רגע היא פתחה והעבירה את כולם ושוב נותרו הקרוסלות פתוחות.

הנגד מהמת"ק שהגיע לפתוח את השער ההומניטרי מעט אחרי שש, נותר מחוסר עבודה. עימו הגיעה קצינה וקצת אחריהם חזר השוטר מ' ועימו עוד שוטרת וסנדוויצ'ים לחיילים. כולם נכנסו לאקווריום ולא אכלו ושתו מחוצה לו. מאבטחים לא נראו הבוקר.

עזבנו ב-6:10 לערך. המכלאות ריקות. מספר אנשים ממתינים על הספסלים. כנראה הגיעו מוקדם כי חששו מהתורים וכעת מעדיפים לנוח מעט לפני תחילת יום העבודה.  לפני שעזבנו הבחנו בשלט בכתב יד על בריסטול שנתלה על הגדר. עד כמה שהצלחנו להבין יש כאן פניה אל עם פלסטין החופשי, עם האינתיפאדה והשהידים, אתם חוגגים בעוד עזה ממשיכה לדמם! מה עשיתם למען אחיכם? ולאחר מכן בא ציטוט, ככל הנראה מהקוראן.

בשובנו לחניה פגשנו את המפעיל, הפעם נער שאינו דובר עברית או אנגלית, כך שהתקשינו לתקשר. לשאלתנו מה נשמע אמר שאצלם בא-רם בסדר. נפרדנו באיחולים לשקט גם בדרום.

גם הפעם נסענו דרך א-רם וחיזמה, ונכנסנו לירושלים דרך פסגת זאב. הדרך ריקה למדי, גם לאחר המחסום, בו בעלי חזות יהודית כמונו עוברים ללא בדיקה. מאחר והתנועה היתה דלילה החלטנו לנסוע הפעם בדרך בית חנינא, ההופכת בהמשך לדרך שועפט. כרגע שקט ואפילו די נקי. בהתחלה סימני המהומות ניכרו רק בפחי האשפה (הצפרדעים) השרופים. בהמשך ראינו גם את תחנות האוטובוס ותחנות הרכבת הקלה ההרוסות. הרכבת חזרה לפעול ובתחנות יש דוכן בו עובדי הרכבת מוכרים כרטיסים באופן ידני, לאחר שהמכונות שיש שם בד"כ נהרסו. כמו כן ראינו שבכמה צמתים הוצבו על המדרכה מצלמות, וליד כל אחת מהם 2-3 אנשים בווסטים זוהרים (עובדי עיריה?) ששומרים עליהן. בסמוך לצומת הגבעה הצרפתית עמד רכב משטרה, אך לא ראינו שוטרים מחוצה לו ולא נראה שיש בהם צורך. התנועה זרמה ללא בעיות ולא נראו כמעט אנשים ברחוב, מן הסתם בשל השעה המוקדמת והרמדאן. הגענו תוך זמן קצר חזרה למרכז העיר.