קלנדיה
הגענו מעט אחרי 5:00 והחלטנו הפעם לחנות לפני המחסום ולחצות ברגל. המעבר הרגלי לצד הפלסטיני מהיר, ללא בידוק וללא עיכובים. שם חיכו לנו כבר תורים ארוכים. רק 3 עמדות בידוק פעילות והמעבר היה איטי מאוד, כל פעם נפתחו הקרוסלות לפרק זמן קצר ביותר ורק מעטים הצליחו לעבור. גם כאשר פתחו את הקרוסלות בקצה המכלאות, לא נפתחו כל השלוש. אחת נותרה סגורה ואנשים שהמתינו בתור שלפניה התרעמו. הצלחנו להפנות את תשומת לב החיילת באקווריום לכך, ואז היא פתחה את אותה קרוסלה לזמן ארוך יותר משתי האחרות, ולאחר מכן פתחה את כל השלוש יחד.
ב-5:25 נפתחה עמדה 4 וב-5:35 גם עמדה 5. בין לבין הגיע שוטר, אך עדיין הוכנסו מעט אנשים בכל פעם והתורים הלכו והתארכו אל תוך מגרש החניה הסגור. ח' המוכר לנו וחבריו אומרים שאתמול ושלשום היה בסדר והמעבר זרם יותר בזריזות. היום הכל איטי והתורים מצטברים. כיוון שכך הצטבר גם תור של ממתינים לפתיחת השער ההומניטרי.
השעה 6:00 חלפה והשער ההומניטרי טרם נפתח. רק ב-6:15 לערך הגיע מאבטח ואז פתח השוטר לראשונה את השער ההומניטרי. קצת אח"כ הגיעו קצין ומאבטח נוסף שפתחו את השער ההומניטרי מעת לעת, אך היו קשוחים מאוד בכל הנוגע להעברת גברים דרך השער. עובד של אחת הכנסיות ועובד או"ם מחו בפנינו על כך שלא איפשרו להם היום לעבור דרך השער ההומניטרי, בעוד שבדרך כלל מתירים להם לעבור. אחד מהם ציפה שנעזור לו וכאשר הסברנו שאין שאפשרותנו לעשות זאת התאכזב ושאל – אז בשביל מה אתן כאן?
בנגלה האחרונה של פתיחת השער ההומניטרי עברנו גם אנו דרכו, אך סרבנו להצעת המאבטח להעביר אותנו מסביב והעדפנו להמתין עם הפלסטינים לבידוק בעמדה 5. המאבטח טען שתמיד בימי א' ו-ד' יש תורים ארוכים יותר מבשאר הימים, ככל הנראה יש יותר אנשים. הנסיון שלנו מלמד שהיו גם לא מעט ימי רביעי שבהם התורים לא היו כ"כ ארוכים והמעבר זרם מהר יותר. הבידוק היה מהיר ובסה"כ לקח לנו כ-12 דקות לעבור. עם ההליכה עד הרכב זה לוקח כרבע שעה, יותר מהר מאשר הנסיעה האיטית בתור המכוניות סביב הכיכר...