דרום הר חברון, חברון, מעבר דורא-אל פאוואר, סנסנה (מעבר מיתר), צומת הכבשים, צומת זיף, תרקומיא

1000-1400

חודש ימים לא יצאנו אולי קצת יותר, והיום, דווקא היום,  בדיוק 98 שנים לאחר הצהרת בלפור זה נראה חשוב.

חשוב  שהקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל לא תהיה על חשבון התושבים האחרים - הפלסטינים - של ארץ ישראל.

לחברון עצמה פחדנו להיכנס, האמת שיותר פוחדות מתגובת המתנחלים מאשר מתגובות הפלסטינים, אבל  לא רצינו להבעיר אש חזקה יותר.....

מחסום מיתר - מגרש החניה קצת יותר ריק  מאשר בימים כתיקונם.

כביש 60 עד צומת האוכפים (פניה לכביש 35):

אין תנועה  של רכבים צבאיים ואין תנועה כמעט בכלל של מכוניות – מדהים איך כולם  כנראה פוחדים. הבלון שמרחף מעל הבסיס הצבאי שבפניה לנגוהות מרחף עכשיו מעל שכונת תל רומיידה בחברון. (עיסא סיפר לנו)

כל תחנות האוטובוס על כביש 60, 35, 356, 317 ממוגנות עכשיו  בצורה הזאת :

הפילבוקסים כולם נראים כרגיל ואין לידם תכונה מיוחדת.   במכולת בכניסה לאל פאוואר אומרים שיש שעות  קבועות לזריקות האבנים ולהתפרעויות. בשעות הצהריים כשנגמרים הלימודים ואחרי שש בערב שעת סיום התפילה במסגדים. הם אומרים שעשן של גז מדמיע מורגש כל הלילה.  וכל הלילה הצבא מסתובב באל פאוואר וגם בדורה.

בצומת הכבשים - מוכר התמרנדי עם תחפושתו הקבועה נמצא שם - גם הפילבוקס ואין צבא.

בצומת שויוח' – סעיר שאתמול היו שם התפרעויות דקירה ונרצחו פלסטינים סגרו את השערים והציבו חיילים ותלתליות והקימו חומה מסביב לבית ספר לבנות כשהיינו שם המקום היה שומם מתנועת פלסטינים.

החיילים  שהיו שם ביקשו שלא נצלם אותם - ואכן לא צילמנו.

כביש 35: על גשר חלחול-חברון  הרבה מאוד צבא ומעט מאוד תנועה על הכביש הראשי.

בתרקומיא מספר לנו בעל המכולת  שיש קצת פחות פועלים שיוצאים לעבודה – אבל אין יותר חיילים מהרגיל. בית הבד  עמוס מאוד בעבודה  זוהי עונה טובה לזיתים ולא נראה שהיו בעיות גדולות למסוק באזור הזה.

אנשים כועסים, כועסים מאוד, עצבנים, ואפילו ישראליות מסוגנו לא מצליחות להעלות חיוך או סימפטיה.

כביש 317

במכולת של צומת זיף אומרים לנו שאין בעיות מיוחדות.  כל הדרך הביתה היינו לבד על הכביש.

אני  חושבת שאפשר לחזור למשמרות  בלי להיכנס לחברון למי שמפחדת – אני אכנס לחברון בשבוע הבא.