ג'בע (ליל), עטרה, קלנדיה, יום א' 26.10.08, אחה"צ

  15:30:  עטרה:  כאשר הגענו לעטרה ראינו תור של כ-20 מכוניות משתרכות בעלייה לפסגת ההר מכיוון ביר זית.  לא היו תורים משאר הכיוונים. המכוניות התקדמו די מהר בעלייה כיוון שהחיילים הבודקים, 6 במספר, היו עסוקים בצחוקים והצגות ולא ממש התעניינו בנעשה סביבם.  מהפילבוקס ליד המחסום בקעה מוזיקה מה-MP3 של החייל שישב שם למעלה.  סביר להניח שהוא יהיה חרש בקרוב אם יכולנו אנו, קומה מתחתיו על הקרקע, לשמוע יחד אתו את השירים.  שהינו בעטרה כ-40 דקות ובמשך כל הזמן הזה התנועה זרמה כמעט ללא הפרעה.

16:30:  קלנדיה:  קבוצה על 5 גברים פלשתינים פגשה אותנו עוד במגרש החנייה והתלוננו עת הצפיפות והדוחק של הבוקר.  הם ספרו שהיו הרבה בעיות וגם התלוננו שלאחר המתנה של שעות הם לא התקבלו במשרדי המת"ק אלא נשלחו הביתה עם הוראה לחזור ולבקש טיפול למחרת. 

במשך המשמרת שלנו (עד 17:30) שני מסלולי מעבר היו פתוחים להוציא כמה הפסקות קצרות.  בניגוד למה שסופר לנו ע"י משמרת הבוקר, שני המסלולים היו פתוחים גם לתושבי ירושלים וגם לפלשתינים.  התורים לא היו ארוכים ולא נוצר תור בסככה הצפונית.  הקרוסלות הצפוניות פעלו לאורך כל הזמן ולא ננעלו.

קצת לפני השעה 5 פגשנו גבר משכם שסורב כניסה מכיוון שלא היה לו תסריך.  האיש, בן 70 שבנו עצור בישראל, החזיק בהיתר לבקר את בנו בכלא והיה בדרכו לפגישה עם עורך דין בירושלים.  טלפנו למת"ק ובקשנו התערבות של נציג המת"ק.  לאחר כרבע שעה הגיע קצין בשם קבלן ודיבר עם האיש שלנו.  הוא הסביר לו שעליו לבקש תסריך, שיוענק לו ללא בעיות הוא הבטיח, ואז יוכל לנסוע לירושלים.  האיש קבל את ההסבר וחזר לשכם.

17:00:  עברנו דרך המחסום למחסום הרכבים.  מרחוק ראינו שתור הרכבים במחסום עטרות הגיע עד קוו האופק.  במחסום הרכבים של קלנדיה התנועה לירושלים התנהלה ללא בעיות מיוחדות אך התנועה לרמאללה עוכבה ללא הרף ע"י 3 שוטרים שבדקו סלקטיבית את ניירות הרכבים והנהגים.  (השוטרים גם ניסו לגרש אותנו מעמדת התצפית שלנו ליד הגדר באמרם שזה "שטח סטרילי"!  לא עזר להם.)  העיכובים היזומים גרמו לכך שתור המכוניות לרמאללה התארכה מסביב לכיכר וזלגה במורד הדרך לעטרות (שם כאמור השתרך התור עד קוו האופק).  נדמה שבדיקות השוטרים נפסקו לזמן מה כאשר נוכחו לדעת שהתור התארך יתר על המידה ונהגי המשאיות החלו לצפור, כך שנראה שפעולותיהם היו בעיקר למטרות הצקה.  אי אפשר כעת לראות את אורך תור המכוניות המגיעות לקלנדיה מכיוון רמאללה כיוון שכביש זה מוסתר מעינינו ע"י הבטונדות שהוקמו לכבוד הרמאדאן.

17:30:  חזרנו דרך המחסום הרגלי וראינו שהתורים עדיין קצרים והמעבר מהיר יחסי.  עזבנו את קלנדיה בדרך לליל.

17:40:  ליל: התנועה זרמה, אך בצד הדרך עמדו 7 צעירים מעוכבים ליד הטרנזיט שלהם.  הם ספרו לנו שיש בעיה עם הניירות של אחד מהם עוד לפני שהספיקו החיילים לגרש אותנו.  עקבנו אחר הנעשה מעמדתנו מעבר לכביש.  אחרי חצי שעה בקור ובחושך (ומי יודע כמה הם חיכו לפני שהגענו), שוחררו הששה ונסעו לדרכם בהשאירם את חברם מאחור.