עטרות, קלנדיה, יום ב' 22.12.08, אחה"צ

14:50:  נסעתי לקלנדיה דרך עטרות.  בשעה מוקדמת זו לא ציפיתי לפקק אולם נעמדתי בתור של כ-20 רכבים וזלגתי עם כולם עד מחסום עטרות, שם עמדו שלושה חיילים שלא הפריעו לתנועה אבל הרכבים האטו בעוברם.

15:00:  מחסום קלנדיה
שני מעברים היו פתוחים (שרוולים 1 ו-5) והיו תורים קצרים בשניהם.  החיילת בבודקה בסככה הצפונית ניהלה שיחת טלפון ערנית ולא הייתה קשובה לנעשה סביבה בתורים.

15:15:  לאחר שסיימה את שיחת הטלפון, החיילת התחילה להתאפר (לעיני כל העוברים ושבים במחסום) מול מראה.  במסלול 1 התנהל ויכוח בין שני פלסטינים צעירים לבין החייל הבודק שסירב לתת להם לעבור.  בחור אחד נשלח החוצה ואילו השני, עליו התרגז החייל מאד, נדרש להפקיד את תעודת זהותו וכשהוא לא מילא את הדרישה, הודיע החייל שמסלול 1 סגור.  טלפנתי למהדי (מפקד יחידת המעברים) והפנייתי את תשומת ליבו למה שקורה.  הוא אמר שיבדוק ואחרי כמה דקות פתאום נפתח מסלול מס' 1 שוב למעבר.

15:25:  בשעה זו יש תור של 40 איש בסככה הצפונית, מחכים להיכנס למחסום.  התורים מתקדמים, אבל לאט בקור הירושלמי.

15:35:  יצאתי למגרש החנייה.  בכיכר הצפונית ממתינים 4 אוטובוסים ויש פקק של רכבים.  פרייבט סובארו עוקף את כולם ונעמד בראש התור.  החייל האחראי להזרים את התנועה מתווכח עם הנהג ומנסה להכריח אותו לנסוע אחורה ולעמוד בתור אבל הנהג עושה את עצמו קשה הבנה ולא זז.  לבסוף הנהג מנצח וכדי לפתוח את הפקק החייל נאלץ לתת לו להיכנס ראשון למחסום הרכבים.

15:40:  כבר יש 7 אוטובוסים ממתינים בכיכר והפקק גדל.  הרבה מצפצפים בחדווה.

15:45:  המצב ממשיך כמתואר למעלה.  יש זרם בלתי פוסק של אנשים ורכבים המנסים לנסוע לירושלים.  החלטתי לסיים את המשמרת לפני שיחשיך.