קלנדיה - בלגניה

05:15 בצד הישראלי, כבר הרבה אנשים עברו את המחסום ויש קבוצות של מתפללים. אבל כבר מרחוק יכולנו לחוש את ההמונים. ואכן, שלושה תורים מגיעים עד לרחוב. באופן רשמי, כל חמשת תחנות הבידוק פתוחות, אך נראה כי המעבר דרכן מאוד אטי. החייל שאחראי על הקרוסלות, פותח אותן לעתים די תכופות אך נותן למעטים לעבור בכל פעם. הממתינים בתור מתוסכלים מאוד וב 05:55, התורים קורסים לגמרי, והאנשים מצטופפים בכניסה לכלובים, שבתוכם האנשים דחוסים למדי. זה מקשה כמובן על הנשים להכנס לכלובים כפי שעושות לעתים, דבר ההופך את פתיחת השער ההומניטרי לדחופה.

כשלא הגיע קצין מת"ק ב 06:05, התקשרנו ונאמר לנו שהענין יטופל. ב 06:15 הקצינה הגיעה ( או במקרה או כתוצאה) ואחרי כמה דקות של התעסקות עם הטלפון החכם שלה, היא החלה לטפל בהמון שבשער.  
עדיין היה אי סדר במה שאמור להיות תור שלאיטו התארגן מחדש. מאוחר יותר, היתה התמוטטות של התור שוב שאף היא בסוף נפתרה.

שוב, אנשים שאינם יכולים להתמודד עם ההמון המתנגח, פרשו הצידה וחיכו לזמנים שקטים יותר. מיעוט הספסלים הניע את האנשים להתיישב על קצות הפחים או מזרקות המים.

ב 07:05 קצינת המת"ק עזבה למרות שהיו עדיין מספר נשים שחיכו מול השער ההומניטרי. התקשרנו לחנה ברג לעזרה ואולי תודות להתערבותה, שומר הגיע ב 07:45 כדי לאייש את השער שוב. ( שמנו לב בעבר ששומר זה מורשה לבצע עבודה זו. יש אפשרות מתוך התא לשלוט במידת מה בשער; הוא מוסר הוראות לחייל שמשחרר את הבריח – אין צורך לחפש את המפתחות יותר?). הוא היה מאוד קפדן לגבי המבוגרים ודרש שיחכו עד 8 בבוקר , ולעתים עד למאוחר יותר. היה אדם אחד שנעזר בקביים שחיכה בחוסר נוחיות זמן מה (למרות שאיננו יודעות את הסיבה לכך). השומר עזב ב 08:33, והודיע שהשער ההומניטרי סגור מעכשיו. כל מי שעדיין חיכה היה צריך להצטרף לתורים הרגילים.

רק ב 08:50 התורים הגיעו רק עד הכלובים והצטרפנו לאחד התורים. לקח לנו 20 דקות לעבור.

אין מספיק תאורה בשביל המוביל מהרחוב ועד הסככה, דבר שגורם לכך שלעבור את המדרגות שנשארו ממעבר החניה הקודם, עוד יותר קשה בשעות הקטנות של הבוקר.

גם בתוך הסככה, רק נורה אחת דלוקה. מוכר הבייגלה עובד כמעט בחושך.