קלנדיה: יום שישי ה-2 לחודש הרמדאן מתחיל ונגמר רע!
כי מה כבר יכול להיות טוב ביום בו לרוב הגברים אסור להגיע למקום שאליו הם כמהים?
כמה טוב הוא יכול להיות כשאת אלו שמותר להם לעבור מצעידים בנתיבים מגודרים כמו היו עדר מאולף וממושמע? - "תראו אותם, הם כמו חמורים" אמר אחד המאבטחים.
כמה טוב זה יכול להיות כשבני אדם בכמות שהעין והמצלמה לא יכולות להכיל נדחפים באלימות ונאלצים בפקודת רובים לעמוד עד בוש בשמש הקופחת?
מצב הכלל היה קשה וקשה היה לפרטים שבו.
קשה היה לאיש שהושיט לחייל את היד שאחזה בתעודת נכה וביקש שיתנו לו לעבור עם אשתו בדרך הפחות ארוכה והפחות צפופה ונשלח משם כי "פה רק נשים".
קשה גם היה לבחור שחזר ושב ובא אחרי שלפני שבוע צדו אותו בירושלים ע"י שער שכם ולמרות שיש לו אישור תקף הושלך מהמקום: "תבוא כשתהיה בן 40".
ורע מאד היה לילד שנפל לסבך התיל ובמקום להגיע לאל-אקצה הובהל לביה"ח ברמאללה.
לכל הגברים שעמדו מאולפים כמאולפים וחיכו לתורם, כי "תכף יתנו גם לכם" אמרו להם ו-"אנחנו לא רוצים להכניס את כולם ביחד אז כשיתפנה השטח יפתחו לכם", וכשעבר התכף ועבר עוד זמן והגיע מועד התפילה ונסגרו הפתחים, ואיש לא עבר יותר, רק אז הבינו המחכים שרומו.
