קלנדיה: השער ההומניטרי לא כל כך הומניטרי...
יום עבודה שלם אחד בין שתי תקופות של סגר
.
05:15 קיבל את פנינו מראה אשר לא ראינו זה זמן רב בצד הישראלי של הסככה – שלוש שורות גברים בתפילה מאורגנת ובפנים עוד ששה אנשים מתפללים בצוותא.
שלושת התורים נראו ארוכים – אנשים אמרו לנו כי הגיעו עד לכביש. החייל בתא פתח את הקרוסלות באופן סדיר ולמשכי זמן סבירים. ארבע תחנות בידוק פעלו כל הזמן. החמישית פעלה לסירוגין, אך נשארה פתוחה אחרי שהודיעו כי המעבר בה מוגלבת לאנשים ללא כבודה.
עד 06:15 היו כבר כ-20 איש ממתינים בשער ההומניטרי, כולל אשה עם שני ילדים קטנים. כאשר נתניה טלפנה לברר מדוע השער עוד לא נפתח, דחו אותה ב-"נו, את חושבת כי אנו נמצאים כאן כדי לשרת אותך?" זו גסות יוצאת דופן. לרוב אומרים לנו, בנימוס, "אנו נבדוק" – ולפעמים באמת בודקים... בכל אופן, ללא קשר לשיחת הטלפון שלנו, קצין מת"ק הופיע כעבור דקות מעטות, השער נפתח בשעה 06:20, וכולם עברו. מאוחר יותר חייל נוסף ואיש בטחון הצטרפו אליו, והשער עדיין היה פתוח כאשר עזבנו בשעה 07:30.
בחור צעיר פנה אלינו. הוא סיפר כי לפני יומיים מאבטח קרע את תעודת הזהות שלו. בסביבות השעה 9 הוא ועוד ארבעה אנשים התלוננו כי המעבר היה איטי ואז המאבטח רצה להראות מיהו המנהל פה, וקרע את התעודה. הוא קיבל תעודה חדשה באותו יום במת"ק. הוא רצה להגיש תלונה – לדבריו, השטח כולו מצולם ונתון במעקב – אך לא היו לו עדי ראייה. המלצנו שלא יתלונן, שלא יגרום לעצמו צרות נוספות! הוא אמר כי הרגיש מאוד מושפל.
בשעה 07:30 התורים הגיעו כמעט עד לכלובים והצטרפנו לאחד מהם. ליד תחנות הבידוק גברים מבוגרים ונשים כבר המתינו בצד כדי לעבור בשעה 8.
נמנעה הכניסה לשלושה גברים, אחד אחרי השני, אשר הופנו למסלול מספר 5, כנראה למת"ק.
לקח לנו 20 דקות לעבור.