דרום הר חברון, ח'ורסא, מחסום אל מרכז הכפר

מחסום מיתר: למרות שרוב הפועלים כבר עברו )כנראה בעומס גדול מהרגיל), מצאנו שלוש קבוצות אומללות בצד הישראלי של המחסום:  קבוצה של משפחות בדרך לביקורים בכלא בישראל - ילדים, זקנים ונשים. קבוצה של כ-60 איש שלא יכלו לעבור בגלל שרק אוטובוס אחד הגיע. איש של הצלב האדום טיפל בזה ואחרי הרבה צעקות ובכי ועצבים אוטובוס נוסף היה בדרך.

תחת הסככה ישבה קבוצה של גברים לא צעירים, בצד השני 3-4 נערים ו-3 אנשי משמר הגבול שבדקו תעודות ובישרו לנו, בתשובה לשאלה, שלצערם (!) אלה שב"חים (שוהים בלתי חוקיים), עיכוב וחקירה מנת חלקם. כששאלנו על הקבוצה השנייה ענו שהם "תקינים". הגברים המבוגרים עצמם סיפרו שבדקו אותם והם עוכבו אבל לא הייתה אלימות ועכשיו הם מחכים להסעה. יש לציין שאף אחד מהם לא היה שמח במיוחד.

נסענו בכביש 60 שהיה סואן מהרגיל. באל פוואר אין חדש וחזרנו על עקבותינו כדי להיכנס לחורסה, כפר של כ-5000 איש ואישה וטף, 3 בתי ספר, גני ילדים ובמרכזו: מחסום.  המוזר הוא שהמחסום, מין שער צהוב כמו בחניון  אזרחי, ממוקם ממש לפני ה"דיוואן" - קרי המרכז החברתי של הכפר, שבימים כתיקונם זקני הכפר יושבים שם ומתבוננים במעשה מסביב. לא עוד. זה שנה או יותר שהמעבר לדיוואן אסור, חוץ מאשר למסיבות ולאירועים, וגם זה רק עם אישור מראש.  ביקרנו אצל האחים יוסף (?), 4 גברים עגמומים שהחנות שלהם ממש מול השער והדיוואן. בצד שמאל של המחסום ירידה תלולה שמובילה אל כביש אספלט פתוח לתנועה של רכבים והולכי רגל כאחד.  אבל לדיוואן אסור להגיע. בזמן שהיינו שם לא נראה אף חייל אך האחים ספרו שיש בין 15-18 באופן קבוע (פטרולים כנראה).

מכיוון שהתנחלות נגוהות יושבת בהמשך הדרך ויש לה כביש סלול ומסודר שמסתיים בעוד מחסום שמוביל אל תוך ישראל, המשכנו בדרך זו, בתוך נופי הרים ועמקים מדהימים. והגענו למחסום.  לפני שיכולנו להוציא תעודות זהות צץ חייל קטן ומרושל בתוך חלון הבודקה וצווה עלינו לחזור על עקבותינו. נסינו לשכנע, להתחנן, הכול לשוא ובאמת חזרנו לאן שבאנו. חגית בק שמכירה לדבריה את המחסום אף פעם לא נמנעה מלעבור שם.  חגית מוסרת שחוקיות הנוהל לפיו אזרח ערבי לא יכול לעבור במחסום בלי ליווי יהודי נבדק באגודה לזכויות האזרח.   במקרה שלנו אני ספקתי את תעודה הכשרות, לכאורה, אבל זה לא היה מספיק! היה מוזר, אפילו הזוי. שני החיילים הנוכחים במקום עשו רושם שעשנו מה שהוא והמקום היה מלוכלך להפליא. לתפארת מדינת ישראל.