מחסום הזיתים: יום שישי השני לחודש רמדאן
כ-500 פלסטינים ופלסטיניות עברו במחסום הזיתים לתפילות באל אקצא מ-6 בבוקר עד הסגירה ב-11:00. ראינו ילדים מעטים בלבד. גם לא הרבה נשים. הייתה אווירת נכאים וייאוש, ולא היו בגדי חג כלל. ספרנו עשרות חיילים מכל יחידות העוטף והמון כלי נשק שלופים ונשלפים לעתים, וקצינת תיאום וקישור אחת, שלא כמו פעם, קיבלה הוראות ממג"ב ולא ההיפך.
ראינו את האפליקציה להיתרי הרמדאן בנייד של אדם שפגשנו, והיא כוללת חתימת חזרה בשעה 17:00 מאותו המחסום. היחס אלינו, מצד החיילים, היה עוין מאי פעם. מהערת אגב של קצין בכיר שהגיע לאחר סגירת המחסום, הסקנו שמספר ההיתרים לפלסטינים מהגדה היה כ-15,000 בלבד. והרי הממשלה הכריזה על קריטריונים שאפשרו קהלים גדולים בהרבה. תהינו מה הסיבות.
10:00 – הרבה אוטובוסים ריקים חונים למעלה במגרש החניה של המחסום. בניגוד לשנים קודמות אין שוטרים שחוסמים את העלייה במכונית. שני מפגשים נקרו בדרכנו מהחניה. שני מבוגרים בגיל שישים ומעלה, שמתוודים שזו הפעם הראשונה שהם מגיעים לירושלים מאז ה-7 באוקטובר. אז הרי הוטל סגר
כמעט גורף על הפלסטינים תושבי השטחים ומחסום הזיתים נסגר.
- האחד - בעל מינימרקט ברחוב הצורפים בירושלים העתיקה, איש נעים ודובר עברית רהוטה. נולד בעיר העתיקה, אך אביו שהה מחוץ לעיר במלחמת 1967 ולכן הוא וכל המשפחה קיבלו תעודות זהות פלסטיניות ומתגוררים בעזרייה. יש לו היתר מעבר סוחר קבוע, אך הוא סגר את החנות מאז פרצה המלחמה. לדבריו רק שתיים מכל החנויות ברחוב המרכזי הזה עדיין פתוחות, וממילא אין תיירים.
הוא מראה לנו את האפליקציה של המינהל האזרחי להיתרי הרמדאן בנייד
- אין יותר היתרים על נייר. נחוץ כרטיס מגנטי, חייבים לחזור מאותו המחסום שנכנסים, והשהות מוגבלת מהבוקר עד חמש בערב. אי אפשר להישאר לתפילת הערב ובטח שלא להסתובב בחגיגות בשער שכם בלילה. צריך להחתים את הכרטיס המגנטי בכניסה וביציאה, הנתון נרשם, ומי שלא מחתים חזרה עד 17:00, מאבד את רישיון המעבר הכללי.
גם החזרה לא פשוטה, ההסעות אינן מגיעות חזרה למחסום הזיתים, אז צריך להחליף אוטובוסים ולשלם כסף. אשתו בעלת תעודה כחולה, אבל החליטה לא לבוא השנה כי בעיר העתיקה אין הרגשה חגיגית, רוב החנויות סגורות והרחובות ריקים.
השני – גם הוא תושב עזרייה עמד ליד היציאה מהמחסום. חיכה למישהו שיבוא ויסעו יחד. לאשתו אין כרטיס מגנטי ולא רצתה להתחיל את התהליך המייגע. אין מה לדבר על יציאה כמשפחה, המצב מסוכן ולא מתאים לילדים. - עברנו לצד הפלסטיני, ותיכף ראינו ששבילי הצעידה הארוכים מעמדות הבדיקה הראשונות ריקים. ביציאה ממגרש החניה מהצד הפלסטיני מאוישות שתי עמדות, ואין הפרדה בין גברים לנשים. אבל זו לא בעיה – כי פשוט לא מגיעים אנשי.ם!
- מה שיש זה המון חיילים בקבוצות מרוכזות. רובם מג"ב ויחידת המעברים, ביניהם גם לא מעט חיילות מאובזרות היטב גאות בקרביותן.
- הרבה כלי נשק שלופים או נשלפים לעתים, וישנה גם קצינת מת"ק שלא כמו פעם, הייתה כפופה לחלוטין להחלטות המג"בניק הגבר השולט.
- היחס אלינו עוין מאוד. מהערות על כמה כסף אנחנו מרוויחות כשאנחנו עומדות, צופות ומפריעות, עד הסבר עקום שאנחנו מסכנות את החיילים, כי הם קשובים ופונים אלינו וכך מפנים את הגב לעמדות ולהתקפה אפשרית. המסקנה, אנחנו פוגעות במערך המבצעי המסוכן, ואסור לנו לעמוד קרוב לשטח המעבר והבדיקה, רק לעלות למעלה לצפות. שם בשטח היציע עומדות עוד שלוש חבורות צפופות של חיילים וחיילות, ימ"מ ומג"ב, במערך חוסר מעש רופף...
- שמחנו לראות שהשירותים משופצים ונקיים מאי פעם! אין כמו סגר ארוך ומינימום עוברים לתפילות כדי לשפר את מצבם.
- בשעה רבע ל-11 החלו להעמיס את הגדרות הניידות לקראת סגירת המחסום. ב-11 הכול הסתיים.
- ובדיוק אז, הגיעה קבוצה של מפקדים בכירים מכל היחידות הרבות של עוטף ירושלים לסקור את המצב. נראה היה שלכבודם הורשו עוד בודדים לעבור ברגע האחרון, כדי להדגים את ההצלחה של המבצע. ואז קיבלנו הסבר הגיוני לסגירה הסופר-מוקדמת – בגלל שעון החורף התפילה מתחילה ב-12:15 ואין אפשרות שמי שרוצה לעבור אחרי 11 יגיע לתפילה בזמן... וגם התגלה לנו, דרך אגב, שהוצאו היתרים רק לכ-15,000 פלסטינים מן השטחים. לפי גרסת המפקד, הסיבה היא שזה מספר הפלסטינים שנרשמו.
ואנחנו שואלות - האם הגיוני שמתוך לפחות מיליון ויותר פלסטינים ופלסטיניות בגדה בגילים המבוגרים שהותרו להגיע לתפילה יירשמו רק 12,000 להגיע למעמד הנכסף באל אקצא? האם חוסר החשק להסתבך ואווירת הנכאים השוררת ברחוב הפלסטיני ברמדאן הזה הם הגורם, או שגם המינהל ושירותי הביטחון הפעילו מסננת בירוקרטית נוספת שלא הוכרזה כדי להגיע למספר הרצוי של 15,000? - את המספר המדהים של 500 עוברים בלבד מהשעה 6 בבוקר עד הסגירה ב-11 קיבלנו מסדרני ההסעות ביציאה מהמחסום.