ג'בע (ליל), חיזמה, עטרות, קלנדיה, יום ב' 19.10.09, אחה"צ
14:45: בדרכנו לקלנדיה עברנו ליד עטרות. המחסום פעל אך לא היו רכבים ממתינים.
14:50 - קלנדיה: המחסום היה כמעט ריק בחום החמסין של אחה"צ. אף אחד לא המתין בסככת המת"ק. שמענו צעקות בלתי מובנות שבקעו ממערכת הכריזה, אז ניגשנו למגרש החנייה לראות מה קורה. נעמדנו ליד הגדר שתוחם את המגרש, ליד מסלולי הרכבים, ואז החייל הצועק התחיל לצעוק גם עלינו להתרחק מהגדר. לא זזנו עד שנהג אחד המיניבוסים שעבר במקום הפנה את תשומת ליבינו למעוכב שישב על הקרקע בדיוק מעבר לחומה שלידנו כשאדם חמוש שומר עליו. נאלצנו לחזור ולעבור במחסום הולכי הרגל כדי להגיע לצד הירושלמי של החומה. ועד שהגענו גם המעוכב וגם השומר נעלמו. אחד הנהגים סיפר לנו שהמעוכב היה אדם נכה שניסה לקצר את הדרך לירושלים ולהימנע מלעמוד בתורים. הנהג אמר שהחיילים הכריחו אותו לחזור בכיוון לרמאללה. בינתיים ראינו שתור הרכבים בעטרות התארך לכדי 10 מכוניות אבל התנועה עדיין זרמה. בדרכנו חזרה דרך המחסום ראינו שהמכונות הביומטריות עדיין לא פועלות.
15:30: רק מסלול מעבר אחד פעל, מס' 3, ותור ארוך השתרך מתוך המעבר כל הדרך חזרה עד הקרוסלות. נתניה טלפנה למוקד ואני טלפנתי לחמ"ל. לא הספקנו לסגור את הטלפונים וכבר פתחו עוד מסלול והתור התחיל לזוז.
ראינו ששלושה אנשים המתינו במסלול מס' 5 שמוביל למת"ק ולמשרדי הממשלה (כולל סניף דואר). טלפנו למת"ק ודברנו עם חיילת בשם אביטל שהבטיחה לברר מה ניתן לעשות. התברר ששניים מהממתינים, אשר כבר חיכו חצי שעה ליד הקרוסלה, רצו רק להגיע לסניף הדואר לשלם חשבונות. אבל הסניף נסגר ב-3:30 ועד שהם הצליחו לעבור ולהגיע, ב-15:50, כבר הכול היה סגור. נראה שאם אותו התור משרת אנשים שצריכים להגיע למשרדי ממשלה וגם למת"ק, חייבים למצוא דרך יעילה לאפשר להם לעבור בלי להמתין. המוח היהודי לבטח יוכל להמציא איזה פטנט.
16:00: עוד מסלול מעבר נפתח - שני מסלולים פועלים. תנועת הולכי הרגל מתגברת.
16:15: עזבנו את קלנדיה בדרכנו לירושלים. עברנו בליל (לא היו תורים) וגם בחיזמה (התנועה זרמה).