ארתאח (שער אפרים), ג'וברה (כפריאת), דיר שאראף (חביות), חבלה, מעבר אליהו, יום א' 4.9.11, אחה"צ

סיכום

תנועת המחאה החברתית החלה כאן ב-14 ליולי, le quatorze juillet, התאריך המסמל את תקומת צרפת כמדינה מודרנית.  עוד לא ברור האם ישראל מתקדמת לכיוון הצדק החברתי, השוויון והדמוקרטיה, מפני שעל "המהפכנים" או "המוחים" להתגבר על ממשלה אשר אינה מסוגלת או רוצה להתמודד עם המחאות החברתיות המתמשכות.  מבחינת הממשלה הישראלית לא חייבים, ואף אסור, לפתור סכסוכים לא-פתורים.  כך שהממשלה ממשיכה להתנחם ביכולתה להראות כי היא מסוגלת לפעול בנחישות כדי להגן על בטחונה של ישראל, ושהיא מעדיפה, זמן רב לפני ההצבעה בספטבמבר בענין המדינה הפלסטינית, להתלות במשברים ואזהרות בנוגע לבעיות צפויות בשטחים הפלסטינים הכבושים.  יש כבר נוכחות צבאית, וציוד, בכל מקום, ואפשר לחוש באוויר כי מחסומים נוספים יתווספו לאלה הקיימים מימלא ושוב יהוו חלק מהנוף, ואזור התפר יהפוך לשטח הפקר מובהק עוד יותר, שם החיים יהיו קשים גם אם תקום מדינה פלסטינית עצמאית.

חבלה

12:55- 13:20  רכב המר מקדים להופיע, מגיע בזמן לפתוח את השער לפלסטינים הממתינים, אך שני החיילים היחידים בודקים אותם מחוץ לביתן הבטון והתהליך איטי יותר מרגיל.  הסיבה לכך מתבהרת מיד.  הג'יפ עם המ"צית –שמאחרת – מגיע בשעה 13:20!

אין יוצא דופן במשאיות, הולכי הרגל, האופניים ועגלות הסוסים העוברים את מכשול ההפרדה משני הכיוונים, אך לראשונה אנו רואות קבוצה של כ-20 ילדים קטנים מלווים בנער מבוגר יותר ואשה מבוגרת עוברים את מכשול ההפרדה.  בודקים את תעודות הזהות של שני המבוגרים.  אלה אמנם הילדים הבדואים שאנו רגילים לראות עוברים בתוך אוטובוס בית הספר.  שנת לימודים חדשה, ואין אוטובוס?  האין כסף?

13:15  מגיע טנדר, אוסף את האשה ואחדים מהילדים לתוך הקבינה, כאשר אחרים רצים אחריו ועולים בקפיצה מאחור.

13:25  כעת אנו מבחינות באוטובוס ירוק גדול,"ה"אוטובוס של בית הספר, מגיע מחבלה.  בתוכו בנים ובנות, ואי-אפשר שלא לשים לב לכך שהבנות יושבות בחלק האחורי של הרכב.

שער 1360, ליד אלפי מנשה

שער זה סגור כבר זמן רב, והוא מהווה מרכיב של מובלעת הכפרים הפלסטינים המכותרים ליד אלפי מנשה.  זו הפעם השנייה שהשער המוביל למכשול ההפרדה פתוח.  הוא מכונה מס' 1359 ומס' 1360 – נראה כי כל חלק של שער בגדר חייב מספר משלו!  החלק הפתוח נמצא, כמובן, בצד הצפוני של המכשול, שם אנו חונות.  עברו השני, הדרומי, מורכב משלושה שערים, כרגיל באזור הזה.  מדוע חלק אחד פתוח?  היות ו"משפרים" כביש שמוביל מראס אטיה למכשול ההפרדה, אולי מתכוונים להקים מחסום חדש?

14:00  שער אליהו (שער 109)

"שיפורים," כביכול, גם כאן.  בנוסף, שוטר וחייל משמר הגבול בודקים מכוניות – רגע, דרוש תיקון:  בודקים מכוניות הנכנסות לשטחים הכבושים שלנהגיהם תעודות זהות ישראליות אך מוגדרים כערבים למרות שהם אזרחים ישראלים.  שתי מכוניות לפנינו זוכות לטיפול כזה.

אנו גם שמות לב לכך כי מסיידים את המתחם המפואר מדרום למחסום, עם חומת הבטון האפור המאיים, שגובהו כגובה החומה בירושלים.  שני סיידים מקשטים את החומה האפורה החדגוני בצבע לבן – סיד – בוהק.  צפו לעבודות סיוד נוספת בשבועות הקרובים.

לאורך כביש מס' 55 וכביש מס' 57 יש ג'יפים ורכבי המר רבים, וגם ג'יפים לבנים של המת"ק.

לראשונה אנו שומעות כי פלסטינים מקבלים אישורים התקפים לשבוע כדי לבקר בישראל.  אנו גם שומעות שיותר ויותר פלסטינים ישראלים, "אלה מ-48'," מביאים את חבריהם היהודים לביקור בשטחים הכבושים, ובמיוחד לשכם לקניות ולאוכל.  תיירות מעניינת, למרות הפוליטיקה!

ג'וברה

14:45  קבוצה גדולה של מ"ציות, יחידה שלמה.  כרגיל בשבועות האחרונים יש להן מה לומר על המחסומים, מקוות שייעלמו, לא למען זכויות האדם אלא לנוחיותן, ובגלל חוסר רצונן לשרת בהם.

15:00 ארתאח (שער אפרים)

כאן הנושא אינו זכויות אדם, אלא זכויות אזרח.  הפועלים הפלסטינים עוברים עכשיו בקלות בדרכם הביתה.  אך אחד מנהגי המידיבוס – פלסטיני ישראלי – מתלונן על ההמתנה והבדיקות שעליו לעבור במקומות כמו ג'וברה, ששם התור לפלסטינים ישראלים ארוך מתמיד.  אפילו תא המטען שלנו, ותעודות הזהות, נבדקות, אך הפלסטינים הישראלים, בעלי תעודות הזהות הכחולות, בתור בדיקות המיוחד שלהם, עוברים תהליך מכביד יותר.

בנוסף – דבר שיש לבדוק – נראה כי פלסטינים הנכנסים לישראל בשעה יוצאת דופן זו נבדקים לפי שיטה, אחד כל רבע שעה, ממתינים בחדר ללא חלונות עד שקוראים להם (גם אם יש להם הפנייה לבית חולים, אם זו הסיבה שקיבלו אישור כניסה לישראל).