חבלה, מעבר אליהו, עזון, עזון עתמה, יום ג' 2.4.13, אחה"צ
משמרת בסימן מפגשים שונים עם הצבא ונציגי חברת האבטחה בשרות משרד הביטחון.
הבהרה של הצבא לגבי חוקיות המסחר במשתלות בחבלה.
הצעה למשמרות: איתור אדמות לא מעובדות במרחב התפר בגלל קשיי גישה.
לבעלי המכוניות בחארס יש הסעה מהצומת למקומות העבודה השונים בא.ת. ברקן כי אין שם מספיק מקומות חניה.
13:30 מחסום חבלה
סוס רתום לעגלה ריקה מחכה לשוב בעליו מבדיקת התעודות. בצאתו פותח בעל העגלה את השער הגדול ועובר עם העגלה.
בצד השני של המחסום קבוצה של אנשי צבא. 3 מכוניות אזרחיות ישראליות חונות לצד כביש האבטחה בנוסף לשני רכבים צבאיים.
לאחר כמה דקות מגיעה אלינו קבוצת הקצינים. אל"מ עופר ה. מציג עצמו כמפקד האחראי לכל מרחב התפר
, איתו גם מפקד יחידה ס/אלוף וסרן שאחראי על המתחם המכיר היטב את השטח. אל"מ עופר מברר אם אנו יודעות לשם מה קיים המחסום (שער חקלאי) בחבלה.
לאחר תשובתנו הוא מסביר שהשער קיים כדי לאפשר לחקלאים פלסטינים בגדה לעבד את אדמותיהם שנותרו מעבר לגדר או לעבוד במשתלות שלהם; אלא שהמשתלות עוברות על החוק, כי בפועל מתקיימת העברת סחורות לישראל, המותרת רק במעברים מיוחדים – שער אפרים הוא הקרוב ביותר. המכירה היא אמנם לפרטים אך (והוא מצביע על שורות עצי הזית) הסחורה העוברת במחסום היא סיטונית. הצבא מאפשר זאת כי המדינה אינה מעוניינת לפגוע בפרנסה של הפלסטינים, ועלינו להיות גאים בצה"ל. לשאלה מדוע אין מאפשרים לעובדים החוזרים לבתיהם להביא איתם חולצות שקיבלו או כלי בית קטנים שמצאו זרוקים, הוא עונה בצורה מקוממת שלא פעם היו אלה בגדים גנובים, עוד עם חבל ואטבים.
לשאלה מה הסיור שהוא מקיים הוא מסביר שכל כמה חודשים הם מגיעים לכל מקום במרחב התפר כדי לעמוד על מצב האדמות. הוא זה שמעיד בבתי המשפט וסותר את טענות הפלסטינים שאינם מצליחים לעבד את אדמותיהם בגלל קשיי גישה. הוא מצהיר שאינו מסתמך על אחרים אלא בודק בעצמו ומנסה מנסה לאתר אדמות בלתי מעובדות כאלה במרחב התפר בלבד.(אדמות כלואות ברחבי הגדה אינן בתחום אחריותו). אמר שהוא מעריך אותנו, שאנו עושות עבודת קודש.
לגבי בקשת תושבי ח'רבת עסלה לפתיחת השער גם בצהריים, טוען הסרן האחראי שסגירתו בצהריים נעשתה על פי בקשת החקלאים איתם ישב בנוכחות ראש הכפר, שהעדיפו שהשער ייפתח פעמיים לחצי שעה, על שלוש פעמים לרבע שעה. הכול נעשה בהסכמה ולפי דרישת החקלאים. לגבי מיקום השער המונע מחלק מבעלי הקרקע להגיע לאדמותיהם עם כלים או רכבים חקלאיים, הוא ענה שעליהם להגיע לאדמותיהם דרך השער של ת'ולת. זה לא היה המקום והזמן להיכנס לדיון בנושא. יש לבדוק שוב עם הכפרים. טענה על עצם הצורך הבלתי נסבל לתאם עם הצבא את הכניסה לאדמות שבבעלותך, כי המדינה בחרה להציב גדר בינך לביניהם הייתה נענית בהרצאה על צורכי הביטחון.
שני המיניבוסים האדומים של התלמידים עוברים. חיילים עולים לבדיקה ואל"מ עופר ממשיך להרצות לנו ולקציניו על הצורך בשמירה על ביטחון תושבי ישראל, על גדולתו , עוצמתו ומוסריותו של הצבא. הוא מסר לנו את כרטיס הביקור שלו!
עברנו בערב א-רמדין, הילדים הספיקו להיכנס כולם ל"בתיהם" ו"הרחובות" היו ריקים מאדם. ביה"ס עדיין עומד על תילו ונוסף לו עוד חדר. במרכז הכפר נעשות עבודות עפר והוכן שטח נרחב, לבנייה?
14:15 מחסום שער אליהו
עצרנו בחניון. כדי לעבור את הכביש התקדמנו ברגל דרך "המתחם הביטחוני" והתפעלנו מעבודות הפיתוח המרהיבות של הרצועה המפרידה את האזור מן הכביש. הפרחים העונתיים, המושקים בטפטפות, בשיא פריחתם. תעלות הניקוז מעובדות להפליא ברוח גאודי (רק חזרתי מברצלונה) עם שברי אריחים צבעוניים. רצינו לצלם. מיד הופיע איש בטחון והצהיר שאנו נמצאות במתקן ביטחוני שהכניסה אליו אסורה. הגיעו עוד שני אנשי ביטחון, אפשרו (הפעם) לצלם את הפרחים ודרשו שנעבור לתחנת האוטובוס שמעבר לכביש. הראו לנו שאין אנשים בתור. מימין הבחנו ב 5 מתקני כליאה לכלבים בצד השני נבדקו 4 מכוניות עם לוחות פלסטיניות ואחת עם לוחיות צהובות. הגיע איש ביטחון עם שני כלבי זאב והמראה היה מזעזע, בעיקר עבור מי שרואה זאת לראשונה ולא ידע על קיום התופעה.
14:45 עזון
בדרך לעזון עברנו בעזבת טביב, האוהל ושרידי המחאה נגד צו ההריסה לבית הספר עוד בשטח, ובחרבת עסלה, עליה שוחחנו קודם עם אנשי הצבא.
בחנות של ז. מצאנו שניים מבניו. פרקנו סחורה, ונענינו לבקשתו לבוא לביתו ולפגוש גם את אשתו. כנראה שהבדיקות האחרונות הניבו תוצאות, אך לתור שקבעו לו באיכילוב לא יצליח להגיע כי הגיש את הבקשה להיכנס (שוב) לישראל רק שבוע לפני המועד במקום שבועיים. ילדיו (הקטן חולה) הקסימו אותנו שוב. המרפסת המקורה בכניסה לדירה הפכה לחנות בגדים יד 2 בה מטפלת סוהד.
16:00 ח'ארס
מעזון חזרנו לכביש 5 מזרחה. לאחר סיבוב קצר באל פונדוק כדי להסביר את הבעייתיות של הכפר שרובו בשטח C במקום ב-B חזרנו לצומת ופנינו דרומה בכביש 5066 המוביל לאריאל דרך עמנואל.
עצרנו בח'ארס כדי לפתור את תעלומת המכוניות הרבות החונות בכניסה לכפר. רובן נראו תקינות. לשאלתנו הוסבר לנו שאלו מכוניות העובדים באזור התעשייה ברקן. העובדים מחנים במקום שיש חניה והמעסיקים מברקן אוספים אותם.
16:30 עזון עתמה
המעבר בשער שומרון היה מהיר, לא היו מכוניות שעוכבו.
במחסום עזון עתמה לא היה תור. פלסטינים מעטים הגיעו, רובם בקבוצות של 4-5 ממכוניות ישראליות, בודדים ברגל מעבר לכביש, נושאים לוחות שיש קטנים. המעבר היה מהיר.
חכינו לשוא לפלסטיני שקבענו איתו בנושא קנסות, שלא הגיע כי נשאר מאוחר בעבודה. לא ברור מדוע לא ניתן לעשות זאת במשרד דואר פלסטיני, אבל כנראה זה הנוהל (בינתיים התברר שאם נעביר לו את הניירת הוא יוכל לטפל בכך בעצמו).
התנהלה שיחה ערנית עם החיילים אשר גילו בנו התעניינות. א. שאלה באם יש שירותים במקום ונענתה בחביבות ע"י החייל שפתח לה את דלת "מתקן האכסניה" של החיילים. נדהמנו לגלות את תנאי חייהם של החיילים (בניגוד צורם למתקנים המטופחים של חברת הביטחון האזרחי בשער אליהו): במגדל הפיקוח מוצבים ספסלים צרים בגובה המשמשים כמיטות, בית שימוש כימי אחד, מטונף, לרחצה משמש טנק מים גדול,
מצער וכואב היה לראות את השלכותיו של הכיבוש: השער המגביל ומשפיל את פלשתינאים הנכבשים מחד, ותנאי חייהם המכפישים והבלתי אנושיים של החיילים הכובשים – מאידך.