קלנדיה
אולי מה שהם בכלל רוצים זה حرية .
מטריד עד בחילה כמה שזה היה מסודר.
כל כך מאורגן וכל כך כמו שרצו וקבעו השלטונות וביצעו החיילים והשוטרים והמאבטחים שזה היה מדכא.
כי כשמדויק ומאורגן ומהודק נמחק שיקול-הדעת ונעלם האנושי ומה שיש זה רובוטים מבצעי פקודות. גם אם הם אדיבים הם רק רובוטים.
כי כשאין סדקים אין לאור דרך לחדור.
וכך, כשכללי היום הזה אומרים שהנשים מכאן והגברים משם אז הנשים רק מכאן והגברים רק משם. 
וכשכחריג הומאני קבע שגם גברים חולים ונכים יכולים לעבור היכן שעוברות הנשים אבל רק אם הם בכיסא גלגלים, אז גם חולה לב שאין לו בעיית הליכה אבל חושש מהדוחק והצפיפות שבשער הגברים נאלץ לשבת בכיסא נכים ולהיות מגולגל אל העבר האחר. וכשלגברים אסור ללכת במסלול הנשים, הנכים נאלצו להיפרד ממלווים זכרים. כי: "אין מה לעשות, זה ההוראות".
*
מאות המטרים הרבועים שבכניסה למחסום, השטח שבכל ימות השנה הוא מגרש חנייה הומה, הפך לשטח סטרילי
של בטון אפור, חשוף ודומם ובני האדם נותבו ביד ברזל רק אל שוליו.
*
נהרות אדם זרמו אל המחסום והסדר היה מופתי.
שנים של דיכוי נתנו אותותיהן בפלסטינים.
נדיר היה לראות פלסטיני מתקומם או עומד בגלוי ובקול רם על זכותו שלא להיות נתון בסד החוקים.
*
ועם כל זאת הייתה גם עובדה משובבת לב אחת:
השוטרים הפלסטינים (השו"פים) לא היו ולא עזרו בסינון בסלקציה ובהכוונה כבשנים הקודמות.
וגם המאמץ שהשקיעו השלטונות ביצירת מצג של הקלות מפליגות לרגל חודש הרמדאן סוכל לדברי מתאם הפעולות בשטחים האלוף יואב פולי מרדכי ע"י הרשות הפלסטינית, שסירבה לתאם עם המנהל האזרחי את קידום הסעות רבבות הפלסטינים למסגד אל-אקצא. תאום שדרש שהשו"פים יבצעו את הבידוק ביטחוני ואת השמירה על מגבלות גיל הנכנסים לתחומה של ירושלים.
או כמו שאמר מחמוד אל-הבאש, יועץ הנשיא הפלסטיני בתגובה לשאלת עיתון הארץ בנידון: "ישראל ממשיכה להתנהל בסוגיה זו כאדון הקובע את כל התנאים".
*
והתשובה לקצין מג"ב, גם לקצין מג"ב, שהתלונן על האין עזרה של הרשות הפלסטינית ושאל:
"מה הם בכלל רוצים? – הם לא רוצים שהאנשים יעברו?"
אולי מה שהם בכלל רוצים זה حرية (חורייה) – חירות.