עטרות, קלנדיה, יום ה' 10.1.08, בוקר
7.20 עטרות
שלוש משאיות עומדות אך מיד עוברות ללא
בדיקה, גם אנחנו עוברות כך.
7.25
קלנדיה
זה היום השני לביקורו של בוש, אנו צפינו לסגר,
אך אנשים בכל זאת עברו. ביציאה מן המחסום מקבל את פנינו אדם רותח מזעם, היה עליו
לחכות חצי שעה כדי לעבור, כל יום זה כך – איך יכול להיות שלום?
אדם אחר מתלונן על היחס של החיילים.
בתוך המחסום היו חמש כניסות פתוחות, והמעבר
ארך כעשר דקות. היה אמנם סגר
, רק לפועלים בעטרות בני שלושים ומעלה, נשים עם ילדים
היה מותר לעבור. שלושה צעירים היום יום התשלום שלהם נשלחו חזרה ונשארו לעמוד שם,
מקווים למצוא דרך לעבור.
אדם אחר לא הורשה לעבור פעמיים, ללא סיבה
סבירה, ואחרי (באותה דרך) כן הורשה לעבור.
נראה שהיה מתח רב באוויר. מורה התווכח בלהט עם
החיילת שהיא מעכבת אותו ללא סיבה (לא ראינו את תחילת התקרית). הוא היה מאד אסרטיבי
וכשהחיילת "איימה" שתזמין שוטר הוא קבל את ההצעה ברצון. שוטר אמנם הגיע והוא נכנס
פנימה לחקירה. לא יכולנו לעקוב אחר התוצאות. אדם אחר התפרץ על חיילת אחרת, שאמרו
שאחרי שהשיל את נעליו, הוריד את הז'קט שלו וגם את החגורה (לאחר שהמוניטור צפצף)
החיילת עדיין עכבה אותו. "איזה מין אנשים אתם שמים כאן?!" הוא פנה אלינו בכעסו.
למרבה המזל החיילת ירדה מהעץ ואפשרה לו לעבור.
הקהל הידלדל מאד ואנו עזבנו.