דרום הר חברון, מעבר דורא-אל פאוואר, סנסנה (מעבר מיתר), צומת הכבשים, צומת זיף

סביב חברון

יצאנו למשמרת בתחושה קשה מאוד מאוד -  שום דבר, אפילו לא כיבוש,  לא מצדיק רצח נתעב  של ילדה ישנה בחדרה.

ענישה קולקטיבית כמו שנעשית עכשיו לא מקובלת מוסרית ולא מעשית.... היא רק תגביר את השנאה.

החלטנו שלא להיכנס לחברון אלא  לבדוק מה קורה סביבה.

במחסום מיתר הרבה פחות מכוניות במגרש החניה,  לא ידענו האם לשייך זאת לסוף הרמדאן  או לביטול אישורי כניסה במספרים מאסיביים. שווה לעקוב.

הכתר מופעל  בשני אופנים:

אחד – חסימות  ושערים  ללא חיילים

השני - מחסומים  מאוישים

גיבור  החסימות הוא   הבולדוזר

וזה מה שהוא עושה :

כך זה היה  סביב כל היישובים על כבישים 317 , 356 ,60  ו 35 - בני נעים, דיר ראזח, כראמה, ח'רבת תוואני, עבדה, דיראת  ועוד.

היכן שיש שערים  - הרי הם סגורים

.

אנשים עוברים מצד אחד של הצומת לצד השני ברגל – מוניות מחכות מהצד השני .

כך זה היה  בדורה-אל פאוואר, בית ענון, צומת זיף, בני נעים  ובית כחיל.

בדהריה, במעבר הזית, בצומת הכבשים, בסמוע,  בבית חגי, חיילים עומדים ביציאות ונותנים לעבור למכוניות רק אחרי בדיקה. לכן מתהווים פקקים ארוכים

בריכת המעיין שליד דורה-אל פאוואר נטושה מאנשים.

מתחת לדיר ראזק רואים עוד את שרידי המכונית שהתהפכה אחרי שירו עליה.

חיילים עומדים על הגבעות שמעל כביש 60 ושומרים עליו.

תחושת חמיצות ועלבון ופחד.

ככה לא יהיה עיד סעיד, ואין לזה סוף.