05:40, מחסום בית לחם. מסודר למדי, גם בצד השני, אמרו לנו. ברגע מסוים היה דוחק ליד האשנבים. המו"מ הטלפוני שניהלנו אמנם נמשך זמן מה, אבל בסופו של דבר נפתח גם אשנב חמישי.

08:00, מת"ק עציון. כשבעה אנשים.

06:30-07:00
המחסום שקט, מכוניות עם לוחיות זיהוי ישראליות נכנסות באופן חופשי, היוצאות נבדקות באופן שטחי. שוטרי מג"ב מניחים לנו להתקרב אל המחסום ללא ויכוח, עד שמופיע שוטר ומנסה להרחיק אותנו. אנחנו מסרבות לזוז בנימוס, והוא לא מתעקש. מחליטות לצאת לבית איבא.

כביש 55 ריק, בכניסה לעזון אין חיילים, וגם צומת ג'ית אינו מאויש.

 ענבתא
09:15-09:30 מעט מאוד מכוניות במחסום, כמעט אין בדיקות.
 

א-ראס
09:45-10:15 פגישה עם נשות כחול-לבן. מרחוק אנחנו רואות את המגבעת הלבנה של יעל, התמהונית הגבוהה מנשות כחול-לבן. כשאחנו מגיעות למחסום אנחנו שומעות את הצעקות של הנמוכה, ריקה: תמשיכו לַכְּפר! יקרקפו אתכן! הערבים רוצחים!
אנחנו מחליטות לא לברוח, אף על פי שברור שצפייה נורמלית לא תהיה כאן. בכל מקרה, מספר המכוניות קטן. כשאנחנו יוצאות מהמכונית אנחנו רואות ארבע נשים מחלקות ממתקים ומסתחבקות עם החיילים. אנחנו עומדות בשקט, והן עטות עלינו. יעל חוזרת בקול שקט ומונוטוני עשרות פעמים על המשפט: "מטומטמות, אתן מסכנות את החיילים". דומה שהיא מצליחה לעצבן גם את חברותיה. ריקה צורחת: "אתן יודעות איך קראו לכן? הזונות של ערפאת. אתן הזונות של ערפאת". אני מרימה את מצלמת הטלפון ומנסה לצלם, אבל המצלמה התקלקלה. אני ממשיכה לעשות "כאילו". יעל (המטורפת מכולן) ניגשת אלי וחובטת בפני בכוח שוב ושוב בשקית המלאה שבידה. אני מגיבה רק ב"אל תגעי בי" ובצחוק. גם רותי צוחקת, וזה משגע אותן. אחת מהן, קצת יותר מבוגרת ולא מוכרת לי, אומרת להן "למה אתן לא נותנות להן לענות?" הרביעית מקללת וצורחת, ואנחנו צוחקות. ריקה ניגשת להרים אבן. כל אותה עת עומד הסמ"ר, מפקד המחסום, ומנסה בשפה רפה להרגיע אותן. "יעל, מה זה נותן? בואי כבר." בסופו של דבר התגובה השקטה והלגלגנית שלנו ממש הטריפה אותן, והמבוגרת גררה את הצעירה שלא תתנפל עלינו.
כדאי לדעת שהנשים האלה הן גוף של תנועת הליכוד. אפשר לראות זאת באתר שלהן.

0610 - 0815  

0610 - 0720 מחסום ריחן / ברטעה
המצלמה שלנו הקפיצה אלינו מייד את שרון ועוזרו, שהיו מודאגים שמא אנו שוקדות על ספר קלסתרונים של עובדי חברת השמירה.
לדברי שרון (סגן מנהל המחסום מטעם משרד הביטחון) הבוקר התאחרה פתיחת הטרמינל ב-10 דקות (0540) בגלל דלת שלא נפתחה והיה צריך לפרוץ אותה בכוח (על זה אמא שלי היתה אומרת שכנראה הדלת לא היתה צריכה להיות שם מלכתחילה). הנתון הזה מעמיד בסימן שאלה את טענתם של חלק מהעוברים, בעיקר חלק מהתופרות העוברות כאן בוקר בוקר לברטעה המזרחית, לפיה גם היום הם עוכבו יותר משעה בתוך הטרמינל. לעומת זאת, אנשים ניגשו אלינו ביוזמתם ואמרו שהשבוע יותר טוב ("אַחְסַן") משבוע שעבר. עוברים מהר ופחות אנשים מעוכבים בחדרים צדדיים. מספר אנשים שפגשנו ממש ביציאה מפתח הטרמינל ענו שכל המעבר לקח להם רבע שעה. מכל הגרסאות הללו, עד שלא נראה את הדברים במו עינינו בתוך הטרמינל, עולה בעיקר תמונה של השלמה עם המצב מחד וכעס על המצב מאידך.

בחניון התחתון (הפלסטיני) 7 טנדרים עמוסים בעיקר בביצים ממתינים למעבר. יש גם הרבה מכוניות פרטיות ("מוניות") ובעליהן שמחכים לפרנסה. זו מטפטפת בקמצנות. הימים ימי חג (חודש הרמדאן), לפי המסורת ברמדאן קונים בגדים חדשים לילדים, נותנים כסף ומתנות לבני המשפחה, יוצאים לטייל ולבלות. השנה, מעידים האנשים, הכל פחות. אין כסף.

שני בחורים בני 30 ומשהו, אחד יליד יעבד והשני יליד זבדה, סיפרו לנו שנשותיהם וילדיהם חיים בביתם בברטעה הפלסטינית, אך הם עצמם אינם מורשים ללון שם כיוון שאינם רשומים בת"ז שלהם כילידי ברטעה הפלסטינית (נניח תלאביבי מתחתן עםתרמתגנית והם בונים את ביתם ברמת גן? ואז אסור לו להתגורר בביתו כי הוא נולד בתל אביב ולא ברמת גן). יש להם אישור חקלאי לעבוד במרחב התפר רק בשעות היום. אם לא ישובו ויחצו את המחסום בערב, בפעם הבאה שיגיעו למחשבי המחסום ייעצרו כשב"חים. שניהם כבר נתפסו, נעצרו, שילמו קנס וקיבלו עוד עונש על תנאי לשנתיים. שנה אחת עברה, הם שואלים אם נוכל לעזור להם למחוק את השנה שנותרה. שאלות קשות ובקשות עצובות. ברטעה המזרחית אינה שייכת לישראל אלא לפלסטין, בלאל וחברו לא רוצים לחיות בישראל אלא בפלסטין. אבל הכיבוש ניכס את ברטעה הפלסטינית לחיקו ומשית עליה חוקים שאין בהם טיפת צדק או חסד או רחמים.

0710 - בחניון התחתון נשארו 2 טנדרים עם סחורה חקלאית. במחסום הרכבים אף מכונית פרטית לא מחכה למעבר.

0725 - 0815 מחסום שקד / טורה
בהגיענו המחסום ריק מעוברים. שני שוּפֶלִים צהובים עומדים זה ליד זה משוחחים ביניהם בשופלית, ואז הם נפרדים, האחד ממשיך ונוסע על כביש המערכת, השני נוסע למוצב הצבאי למטה, מלווה ברכב צבאי שעליו כתוב: חוליית אחזקת מכשול התפר. שפשפנו עיניים. צריך דוקטורט מיוחד בעברית כדי להבין את פשר המילים הצה"ליות המכובסות.

0740 מגיעים אחרוני התלמידים.
מגיעה מונית ממנה יורדים מספר אנשים, ביניהם סַבַּארִיֶה, אישה מבוגרת (בגילנו...) כבדת גוף.
לאן? לג'נין. מה שלומך? יהיה טוב. אבל אם כבר אז אולי תעזרו לי להעביר את מכונת הכביסה שלי מטורה הביתה, לדַהֶר אֶל מַלֶכ? הידיים נגמרות לי מהכביסה. היא מראה לנו את ידיה האדומות ולבנו נכמר.
המרחק בין טורה ודהר אל מלכ חמש דקות הליכה. אבל יש מחסום באמצע. ומכאן, אומר לנו החייל, אף פעם לא יעבור שום מוצר חשמלי ובטח לא מכונת כביסה. החייל כולו משדר אפאתיה וחוסר עניין באירוע ה(לא)אנושי הזה, אך הנחרצות בקולו מאתגרת. אף פעם? הרי לפעמים יורד גשם באמצע הקיץ, לא? אל"מ פארס, ראש מת"ק סאלם, היה ידידותי וקואופרטיבי בטלפון וטען שיש דבר כזה שנקרא "נוהל תיאום חריג". הוא ייעץ שהאשה תפנה לראש מועצת דהר אל מלכ, והלה יַפנה למת"ק בקשה ל"נוהל תיאום חריג" והוא, פארס, משוכנע שהבעיה תיפתר, ושנחזור אליו ונספר לו מה קרה עם זה.

בדרכנו הביתה נכנסנו לדהר אל מלכ והראשון שפגשנו ושאלנו אם ידוע לו איפה ראש המועצה הציג עצמו כחבר המועצה שיכול לטפל בעניין. סבריה, איך לא, היא אשת דודו. הוא מכיר את הסיפור עם מכונת הכביסה. עד היום כל מה שעשו בעניין זה לא הצליח להם. דיברנו על ליבו שיצלצל עכשיו לפארס, שיילך עוד היום למת"ק, שלא יוותר. החלפנו מספרי טלפון והבטחנו שנעדכן זה את זה במהלך הימים הקרובים. מי יודע... אולי בקרוב, אינשאללה, סבאריה כבר תכבס בע'סאלה, במכונה, ותבוא מנוחה לידיה.

תוספת מאוחרת לדוח בעניין סבריה והמכונת כביסה שלה

כעבור חמישה ימים המכונה הגיעה לביתה של סַבּריה, אבל אבוי, וכמובן,
לא דרך מחסום שקד, שזה מרחק הליכה קצרצר עם המכונה על הראש
של סבריה עד לביתהּ, אלא מסביב, ברכב, דרך מחסום ריחן, עיקוף ענקי
בקילומטרים ובכסף.

 שבוע אחרון של הרמדאן  סיכום:   
אלימות בחווארה לא נותנים לתושבי הכפרים  ממזרח  שכם לעבור לבית פוריק  למרות הרמדאן  וההבטחה.
  
14:03מחסום זעתרה: מכיוון צפון דרומה - תור של 27 מכוניות.ממערב למזרח מכונית אחת בבדיקה 
14:08 מחסומי יצהר לא מאוישים  בשני הכיוונים 
14:20 מחסום בית פוריק; ריח מסריח (אולי פגר) במחסום. 6 מכוניות בתור ביציאה משכם. אין מעוכבים. בתור הולכי הרגל ממתינים כ10 אנשים הבאים מכיוון שכם. רק עמדת בדיקה אחת מאוישת ע"י שני חיילי מ.צ. הבודקים באיטיות, עם מנוחות  ביניים, ואז בתנועת אצבע מסמנים לנבדק הבא שהגיע תורו .התור מתארך,
ב14:25 ממתינים כ-20 אנשים.  אנשים היוצאים משכם  נשאלים אם הצבא מאפשר מעבר  מהכפרים הסמוכים  אל בית פוריק  והם אומרים שלא. 
14:35 מתחיל להיות עמוס  בסככת הולכי הרגלהבדיקה היא של 4 ספרות אחרונות, אין מחשב. רק קרוסלה אחת עובדת והנשים שלא יודעות זאת ממתינות שם  לשווא בתור שיצרו בנפרד עד שהסבנו  את תשומת לבו של  מפקד  המחסום. 
14:47 נער בן 16 מנסה לעבור עם תעודת הזהות של אחיו. החיילים אומרים שיתנו לו לעבור אם קרוב משפחה שלו יבוא לקחת אותו. שולחים את הנער וחברו לסככת המעוכבים. 
14:55 אנחנו ניגשות  אל הנער  המעוכב כדי לברר את פרטיו,  מפקד המחסום  ממהר ניגש אליו ופוקד עליו לחזור לשכם. כאשר הם עומדים ליד המחסום המפקד מגרש אותם "עופו! עופו!" אחד החיילים אומר לנו בביטחון מוחלט שניתן לתושבי הכפרים הסמוכים לעבור לבית פוריק ללא אישור לכבוד הרמדאן. מפקד המחסום אומר לעומת זאת שלא עוברים ושההוראה הקודמת  בוטלה.  
15:05 לא נותנים לבחור שכתוב לו בתעודה שהוא מג'יפטליק לעבור לכיוון בית פוריק.התור מלא עד קצה הסככה. 
15:19 חייל במחסום אוכל לעיני המחכים בתור. כשאנחנו מעירות  על כך, מפקד המחסום אומר שלא ניתנה שום הנחייה לא לאכול לעיני הצמים  במחסום בחודש הרמדאן.לאחר שצילמנו את האוכל (לא את החייל!) מפקד המחסום מרחיק אותנו.  
15:27 עוורתא: מכונית אחת מחכה  
15:34 חווארה: שני מעוכבים בצינוק. החייל מסלק את מיכל  משם ולא נותן לה לדבר איתם.הוא אומר  לנו שהנער (בן 14) מעוכב כי ניסה "לזלוג"  וכבר נתפס 4 פעמיים, והשני (לדברי החייל) הוא  נהג שניסה לחטוף נשק. נהגי המוניות מספרים לנו שחייל ניגש אל הנהג  באופן לא צפוי , כשרובהואחוז לרוחב  ומוחזק בין שתי ידיו - הוא הגיע קרוב אל הנהג ודחף אותו  - לא הייתה בררה לנהג אלא לאחוז ברובה כדי שלא ייפול אחורנית. מגיע נהג מונית ואומר שהיום  בסביבות 1200 כשישב בתוך המונית ראה במראה האחורית חייל מתקרב למונית ובועט ברגלו במכסה הפלסטיק של הפנס האחורי ושובר אותו – ללא כל סיבה  המחסום עמוס. החיילים צועקים על הממתינים בתור לזוז אחורה. חייל צועק על בן דודו של הילד המעוכב "לך, לך מפה!" חייל אחר צועק על אישה מבוגרת "אימשי! אימשי!" 
16:08 מפקד המחסום י. מתהלך בין האנשים וצועק עליהם בעצבנות ואיום. הוא צועק על מיכל . צועק על יהודית.  ודבריו הם  גסות רוח   ניבולי פה   ותוקפנות  מילולית  16:22 חייל צועק ברמקול "ללכת אחורה!" החיילים צועקים, בתור הדחוס גם  האנשים צועקים.  מפקד המחסום  צורח  גם על החיילים.  יש הרבה חיילים במחסוםאישה מחכה לבעלה כבר שעה ארוכה פורצת בבכי,קצין המת"ק י.  עוזר למצוא ולהעביר את בעלה  קצין המת"ק עוזר גם להעביר בחור עם בצקות ברגלים,אך כשאנו שואלות אותו לגבי המעוכבים הוא אינו מוכן לשמוע גירסה אחרת מזו של החיילים  פגשנו את אחד הילדים מוכרי הקפה;  אמר לנו שאתמול עוד לפני שהגיע למחסום , בהיותו על הכביש עצר לידו קצין וסטר לו בכוח על הלחי חייל  מוליך בחור שנראה כסטודנט – מחזיק בידיו ספרים ועל פניו הבעה של לא מבין מה קורה , אסרו עלינו להתקרב לצינוק יכולנו לראות מדי פעם  שנים או יותר חיילים ניגשים לשם  מיכל:" אני הולכת לראות מה קורה עם המעוכבים בצינוק.אני שומעת מהצינוק צעקות של החיילים וקריאת כאב ("איייי!"). החיילים מבחינים בי ומגרשים אותי." 
16:50 שוחרר הנהג שעוכב (שניסה  כביכול "לחטוף נשק") חבר שלו ( זה שסיפר לנו  את ה גירסה  האחרת מזו של החייל)  טורח להביא אותו אלינו  והנהג אומר שכשהיה בצינוק הגיעו כל פעם כמה חיילים  והכו את הנער שהיה שם  וקללו אותו   הסטודנט שוחרר.  כשניסינו לשאול אותו למה עוכב בצינוק קרא לו החייל הצידה ודיבר אתו - הסטודנט הלך למגרש החניה כשהחייל עוקב אחריו  ואנחנו ירדנו במדרגות אל מגרש החניה בכוונה לשמוע  על מה נענש הבחור אבל הוא התחמק מאתנו - מישהו שאל אותו בערבית מה קורה והבחור אמר שהחייל אמר לו שאם הוא יעז להסתכל אלינו  - החייל יחזיר אותו לשכם 
1710 שוחרר הנער -  ניסינו לדבר אתו: חיכינו, למודי ניסיון,  במגרש החניה  וגם כאן נמנע הנער מלדבר אתנו כששני חיילים עומדים וצופים. לאורך השהות במחסום  התקשרנו  מספר פעמים למוקד ודיווחנו לנמרוד את שרואות עיננו ושומעות אוזנינו. 
17:15 עזבנו את המחסום. 
מחסומי יצהר – רייקים, 
1725 זעטרה – מכונית אחת מכיוון שכם דרומה, 3 עמדות בדיקה ממערב ריק ממכונית. עמדת בדיקה אחת ליד אזור התעשיה ברקן  8 משאיות צבאיות עומדות בצד הכביש עם הפנים לכיוון אריאל.   

0500 - הגענו עדיין חושך, תור של כ- 300 פועלים והמעבר איטי מאוד. אנו מציצות לבודקה הבדיקה ומגלות ארבעה חיילים שאמורים לבדוק, אלא ששתי חיילות ישבו ואכלו, מה שכמובן גרם לעיכוב. כשראו אותנו הפסיקו לאכול והחלו לבדוק. התור התחיל להתקדם, ספרנו כ-15 דקות של עיכוב לפועל. "זמן מחסומים" סביר.

הערנו על העיכוב במעבר לקצין האחראי שהבטיח כי ייקח לתשומת ליבו. פה ושם עוצרים החיילים משאיות שעוברות במחסום ומבצעים בדיקה רשלנית. יכולים להעביר תותח והם לא יראו, שלא לדבר על חגורות נפץ למיניהן. משגעים את הפלסטינים בתוך השטח ובשער הראשי הכל מחופף ובלתי מקצועי. הקצין טוען שאנו לקראת פתיחת מעבר תרקומיה החדש שנמצא על הקו הירוק. נחיה ונראה.

מדי פעם מעכבים פועלים לכ-20 דקות לבדיקה מדגמית. ליד הבודקה עומדים שלושה חיילי מג"ב לאבטחה. הם עומדים בשקט מבלי להתערב, אולי כתיקון לאחר שבשבוע שעבר התערב המג"בניק וגרם לעיכובים בלתי פוסקי,ם תוך שהוא עושה כל הזמן שרירים ועסוק בלחנך את כולם.

נראה שפקס בנושא למח"ט פתר את הבעיה.

עזבנו ב- 0630 את המחסום.

 06:40 פנייה לראס-טירה מאלפי מנשה
היות ורוני ידעה שיש שם בעיות, נסענו לשם ואכן הפנייה למובלעת היתה חסומה באבנים גדולות. לא היתה נוכחות צבא. היו מספר ילדים מהכפר הבדואי שממול, שחיכו לאוטובוס מהצד השני, שייקח אותם. מספר פועלים מגיעים במכונית עד החסימה, קופצים מעל האבנים והולכים לכיוון אלפי מנשה. תושב ראס-עטיה, סיפר שהמחסום פתוח והתייחס למובלעת כ"בית סוהר גדול".

07:00 מחסום קלקיליה
אין תור בכניסה אבל תור של כ-20 מכוניות ביציאה. הבדיקות רנדומליות והתור זז די מהר, תזמנו 7 דקות ל15 מכוניות. פועלים לא רוצים לחכות בתור ומגיעים עם מונית עד המחסום עוברים אותו ברגל.

07:10 15 מכוניות בתור. רכב מלא צעירים מגיע, שוטר מג"ב בודק בקפדנות מטען ותיקים.
 

07:20 עזון
אין חסימה

סיכום: שקט מאד בטולכרם, אך למרות זאת ההרגשה רעה היות והחלו להתנכל סתם לנהגי המוניות ולרוכלים בענבתא.
 

09:25 ענבתא
אין סככה, כך שאין מקום מוצל לנהגי המוניות לשבת כשמחכים לנוסעים. ממש לא ברור, היות והמרחק מהמחסום כה רב, למה הפריעה הסככה הזו.
אין תור בשני הצדדים, אין בדיקות. החיילים בעמדת הבדיקה ביציאה מטולכרם, עסוקים בהתבדחות ביניהם ושוכחים שצריך לאותת לרכבים לעבור.
נהגי המוניות ספרו לנו שהחיילים הזהירו אותם שלא יורשו לחכות עם המוניות בצד, ביציאה מטולכרם, אלא אך ורק בצד של טולכרם. ממש לא ברור למה. רוני נתנה להם את מספר הטלפון שלה, כדי שיתקשרו אם אכן ימנעו מהם לחכות לנוסעים. יש לזכור שעמדת ההמתנה למוניות הינה רחוקה מאד מהמחסום.

10:05 א-ראס
אין תורים
בעיקר מחליפים שאלות עם הנהג, לעיתים בודקים מטען. רכב ללא לוחיות זיהוי, חדש כנראה, נעצר, החיילים בודקים ומשחררים אותו.

05:30-10:30

05:30 מחסום ריחן (ברטעה)
מגרש החנייה העליון ריק. המחסום עדיין סגור. מצד מרחב התפר ממתינות 3 מכוניות למעבר לגדה ומצד הגדה ממתינות כבר 8 מכוניות.
05:40 המאבטחים מגיעים, פותחים את מחסום הרכב וגם את שער הכניסה לטרמינל. עשרות הגברים והנשים שצבאו על השער נבלעים קבוצות-קבוצות בטרמינל.
05:45 ראשוני הגברים כבר יוצאים. כעבור כעשר דקות התחילו לצאת גם התופרות.
06:00 כ-40 איש יצאו עד שעה זו. המגיעים למגרש החנייה נכנסים מייד לטרמינל. 4 מכוניות כבר נבדקו ו 4 נוספות נקראו לבדיקה. 6 טנדרים עמוסים ממתינים לבדיקת הסחורה שמתחילה בשעה 07:00.
הפועל הפלסטיני האחראי על השקיית צמחי הנוי במחסום מסתובב עם עגלת שדה התעופה ופח המים שעליה. לאדם אחד יש אישור כניסה לישראל כסוחר ואישור חקלאי למחסום ריחן. תפסו אותו לן באום אל ריחן שבמרחב התפר והחרימו לו את האישור החקלאי. כעת בא זמן החזרת האישור אבל בסאלם אמרו לו שהאישור נמצא במחסום ריחן אלא שהאישור לא נמצא פה. אחרי בירורים טלפוניים הובהר שהאישור בכל זאת נמצא במת''ק סאלם.

06:15 מחסום עאנין
חמישה אנשים עברו עד שעה זו, אחד מהם מדדה על קביים. אומרים לנו שממתינים כ-20 איש. עברו חמישה טרקטורים, עז בעגלת טרקטור, חמור אחד וכ-15 אנשים. הנותרים לא הורשו לעבור. בין העוברים שניים שאישוריהם הוחרמו והוחזרו להם. ברשימות שבידי החיילים הם עדיין מופיעים כמוחרמי אישורים ועליהם להראות את הפתק המאשר את החזרת האישורים. במת''ק הבטיחו לעדכן את הרשימות. עדיין לא התקבלו האישורים לעונת המסיק הקרבה ובאה. 06:50 סוגרים את שערי המחסום.

07:00 מחסום שקד-טורה
השערים פתוחים אבל המעבר טרם התחיל. כ- 25 תלמידים ושני מורים ממתינים בצד מרחב התפר. כ 15 אנשים ממתינים בצד הגדה.
07:05 מעבר התלמידים מתחיל. הקטנים עוברים בקבוצות והחיילים מציצים בילקוטיהם, גם באלה של ארבעת הילדים שהגיעו מהבית הבודד שבין הגדרות.
בוגרים עוברים דרך ביתן הבידוק. מכונית עובדי משרד החינוך בג'נין עוברת הפעם ללא עיכוב. 07:15 מתחילים לעבור אנשים מהגדה למרחב התפר. נקראים אחד-אחד לביתן. 07:30 בודדים מגיעים ברכב וברגל. אמהות אחדות עם ילדיהן הפעוטים יורדות ממונית. עוברות עם הילדים דרך ביתן הבידוק, גם אם הנושאת בזרועותיה תינוק זעיר בשמיכת תחרה לבנה נכנסת איתו לביתן. 07:50 כל מי שהגיע כבר עבר. אין תנועה בשעה זו.
 

08:00 מחסום ריחן-ברטעה
תנועה ערה, יחסית, בשני הכיוונים. המון מגשי ביצים מונחים בסככה ועל האספלט. ארבעה טנדרים נבדקים בחצר הסגורה, שישה ממתינים. 08:30 מכוניות נקראות לבדיקה. ארבעה טנדרים מתקדמים ונשלחים לאחור. ארבע מכוניות נוסעים נקראות לבדיקה. 08:40 בדיקת המכוניות מסתיימת. ארבעה טנדרים נקראים לבדיקה. מכונית וטנדר נוסף מנסים להצטרף אליהם ומוחזרים לאחור. 08:50 כ-15 איש ממתינים לפני שער הכניסה ממגרש החנייה לטרמינל אך השער נעול. אדם אחד ניגש אלינו ואומר שבין הממתינים שלושה חולים המוזמנים להדסה בירושלים לשעה 11:00. מתנדבים להסיעם, מפורום המשפחות השכולות, כבר ממתינים בחניון העליון. אנחנו מנסות לברר מדוע לא פותחים את השער. רונן, מנהל המחסום מטעם מנהלת המעברים, ניגש אלינו. הוא ניגש בעניין אחר, אך לבקשתנו מברר מדוע נסגר השער. מסתבר שיש קצר בטרמינל וחשמלאי עובד שם. 09:00 השער נפתח בהתערבות רונן והאנשים נבלעו בטרמינל.

בשיחה ארוכה שהיתה לנו עם רונן הוא רצה תחילה להבהיר את מה שאירע בשבת 6/10 ודווח עליו כטלוויזיה שנשברה תוך כדי בדיקה. רונן אמר שמכשיר אולטרסאונד נייד נפל מהמסוע וניזוק. מנהלי המחסום מכירים באחריותם לנזק והם מטפלים באמצעות הביטוח בתיקון המכשיר או בהחלפתו אם לא ניתן לתקנו. הוא חשש שאיננו מאמינות שחשמלאי עובד בטרמינל ורצה להראות לנו אותו. אנחנו רצינו לראות לא את החשמלאי אלא את תהליך הבדיקות ואת החדרים הפנימיים.
לדברי רונן מאחורי איזרוח המחסומים עומדת דאגה לביטחון. מינהלת המעברים, בראשות בצלאל טרייביש, קובעת את כל נוהלי התפעול, המעבר והביטחון. חברת האבטחה אחראית על הבידוק, שיקוף, בדיקת סחורה. החומה המסתירה מעינינו את הנעשה במחסום הוקמה בגלל אירוע חד פעמי של זריקת אבנים וחשש מאירוע ירי (?).
הוא מבקש מאוד שנתפעל מצבעה הלבן ומהסדר והניקיון במחסום. לדבריו על מגרש החנייה התחתון (הפלסטיני) ועל היעדר השירותים שם אחראי הצבא. ועוד למדנו ממנו כי מרבית האנשים עוברים במסלול הרגיל הכולל מעבר במגנומטר, בדיקת מטען היד ובדיקת תעודות ע''י שוטר צבאי. אם בבדיקות אלה יש התרעה, האדם מוכנס לבדיקה נוספת בחדר, אליו נכנסים 5-8 אנשים. יש חדרים נפרדים לגברים ולנשים. אם יש התרעה נוספת האדם מוכנס לבדו ל"חדר פיצוץ" בו הוא נדרש להתפשט. גברים נבדקים בידי גברים ונשים בידי נשים. פעם אחת, ב23/01/2006, התגלתה חגורת נפץ בחדר הפיצוץ בטרמינל בארתח (שער אפרים).

כ 15-20% מהעוברים למרחב התפר נדרשים להיבדק שוב בחדרים ורק אדם אחד או שניים ביום מוכנסים לבדיקה בחדר הפיצוץ.יש מצלמות בטרמינל, אך לא ב"חדר פיצוץ". לטענתו רק התופרות מתלוננות. נשים אחרות עוברות בטרמינל בלי להתלונן. הוא ביקש במת''ק שישללו את היתרי העבודה במרחב התפר משתי תופרות שעשו פרובוקציות. בקשתו נענתה אך לאחר התערבות מושל ג'נין ההיתרים הוחזרו להן.
ראינו תדפיסים יומיים ושבועיים של מספר העוברים וסוג הבדיקות.
ביום עוברים כ 1500-1600 איש בשני הכיוונים, כ 200 מכוניות ו 37 טנדרים עם סחורה חקלאית.
בדיקת 4 טנדרים נמשכת 35 דקות ובדיקת 4 מכוניות נמשכת 10 דקות.
מחסום ריחן ישאר פתוח עד שעה 22:00 כל השנה.
מחסום ג'למה גלבוע פתוח מ 04:30 עד 20:00. מעבר הפועלים שם מסתיים עד 06:15 ועד 08:00 עוברות משפחות האסירים. אח''כ עוברים סוחרים.במחסום ריחן פועלת חברת שמירה וביטחון, בג'למה פועלת חברת מיקוד. ערוץ הקשר של הפלסטינים עם מנהלי המחסום הוא באמצעות המת''ק. תושבי ברטעה יכולים להיעזר גם בראש המועצה שלהם.
אחרי השיחה הארוכה נכנסנו עם רונן ל"חדר הפיצוץ" בטרמינל, החדר שבו מתפשטים. לא ראינו מצלמות. הבודקים מציצים בנבדקים דרך אשנב משוריין בדלת. מחוץ לחדר יש מצלמות בעמדת הבודק, שמצלמות את 'שמצלמות את דלתות הכניסה והיציאה של החדר'. 

10:30 אין טנדרים במגרש החנייה. עזבנו.

 כביש 60, רמת-ממרא, מת"ק-עציון 

07.50 נשאש

מעט תחבורה, אין איש מחכה לנו.

08.00 בית-אומר

גם פה שקט היום. בגלל החגים המשטרה לא עבדה ואין לנו תעודות להחזיר או שוברים

להביא לאנשים, ולכן אין אנשים שפונים אלינו.

08.15 חוואור

הכניסה הצפונית לחלחול – שני אנשים מעבירים ארגזים עמוסים ענבים ברגל מעל חסימת עפר גבוהה. יחסית

08.30 בית-ענון

רק אדם אחד מחכה לנו.

המשכנו בנסיעתנו דרומה - לרמת ממרא - היא גבעת החרסינה.

בונים שם 144 יחידות דיור.

08.55 נבי-יונס

אנשים אחדים פונים בבקשות הרגילות.

10.00 מת"ק עציון

מספר מכוניות לא מבוטל במגרש החניה. אולם ההמתנה כמעט ריק. שניים מחכים ועוד שלושה מסתובבים בחוץ.

קבוצה של שבעה פועלים רוצים לקבל את האישורים שלהם. הקבלן שהם עובדים אצלו הגיש בקשה לרשיון והם מקווים לקבל את האישורים, אבל איש אינו מדבר איתם. לינדה הידועה ממשרד העבודה עונה רק לקבלנים ולא מוכנה לדבר עם הפועלים ובוודאי לא איתנו – אנחנו מוקצות עליה מחמת היותנו מחסוםווטש. טלפנו לקבלן - הוא מנסה להשיג את לינדה בטלפון מהבוקר כדי לברר אם הוא צריך להביא

ניירות נוספים או שזה מספק מה שכבר הביא לה. הוא לא רוצה לחזור ריקם ושוב לבוא למחרת, אבל הגברת לא עונה לטלפון – או שהוא תפוס או שאין תשובה, ובינתיים הפועלים מחכים ומחכים.

פגשנו גם "טיפוס" מעניין - יהודי חרדי. הוא הרבה שנים קבלן, עכשיו בונה בחו"ל, אבל עדיין קשור לאנשים שעבדו אצלו, או בני משפחתם, ומנסה לעזור להם. הוא לא מבין מדוע הבן של מי שעבד אצלו 18 שנה ואין עליו רבב לא מקבל מגנטי ואישור לעבודה רק מפני שהוא צעיר: "לא כדאי יותר שיעבדו - מה רוצים שהם יעשו צרות?" כך החרדי מבית"ר-עילית - הסכמנו איתו לגמרי.

עשינו שוב סיבוב גדול באפרת. ראינו בתים יפים מוכנים ורבים.

אחרים בבניה מה שנקרא - תנופת בניה באפרת.